היסטוריה של ליסבון

בהיותה הבירה המערבית ביותר באירופה, והבירה היחידה שנמצאת לחופי האוקיאנוס האטלנטי, אין זה מפתיע שפורטוגל הייתה האימפריה העולמית הראשונה.
ליסבון היא העיר השנייה העתיקה ביותר באירופה, אחרי אתונה ותוארכה כבת אלפי שנים. יוליוס קיסר כינה את העיר פליסיטאס ג'וליה.

לאחר השלטון הרומי, העיר נשלטה על ידי שבטים גרמניים שונים עד המאה ה -8, אז השתלטו המורים. בשנת 1147 נכבשה העיר על ידי אפונסו הנריקס והפכה אותה מאז והלאה למרכז הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של פורטוגל. 1255 הייתה השנה בה ליסבון הפכה לבירת שטחה של פורטוגל.
'עידן התגליות' היתה עידן שבה יצאו מלחים מפורטוגל כדי לגלות ארצות חדשות. היא התרחשה מסוף המאה ה -15 ועד תחילת ה -17. במהלך תקופה זו, מרבית המשלחות עזבו מנמל ליסבון, כולל המפורסמות כמו משלחתו של ואסקו דה גאמה להודו בשנת 1498.

המאה ה -16 בליסבון הייתה ידועה בעושר שכן היא הייתה המקום המקשר בין היבשות ופיקחה על הסחר בין מקומות שונים. ניתן היה להבחין בקלות בעושר זה כאשר הסתכלו בארכיטקטורה שנראתה בתקופה זו.
למרבה הצער, בשנת 1755 אירעה רעידת אדמה טרגית שהרסה חלק גדול מהעיר, הרגה עשרות אלפי אנשים והותירה מאות אלפים מחוסרי בית. בעקבות רעידת אדמה זו היה צונאמי מחריד ושריפה הרסנית. מבירת העולם לחורבות. רעידת האדמה ותוצאותיה הדהימו את העמים ברחבי העולם ונתנו להם הבנה שעליהם לתכנן לקראת אירועים כאלה שעשויים לקרות גם בשטחם.

למרבה המזל, ליסבון הייתה עשירה ביותר, בגלל הזהב שהביאו מברזיל במאה ה -17, לעיר היתה ההזדמנות לבנות מחדש על פי תוכניותיו של ראש הממשלה סבסטיאו חוסה דה קרוואלו א-מלו, וכעבור 30 שנה העיר פרחה מחדש.